אל הקולומרס ובחזרה (+ לילה בלי שינה)

שלום יקירים,
מוצאי שבת כאן בעמק אראן אשר בצפון ספרד, ורק עתה אנו מתפנים לספר מעט על הקורות אותנו בימים האחרונים. היה גדוש ועמוס וללא אינטרנט כך שלקח לנו זמן. מכל מקום,
ביום רביעי עשינו את אחד המסלולים היפים-יותר של הפארק איגואס טורטס! את ה Circuit of the Lakes שליד ה Colomers.
מהעיירה סאלארדו Salardu שגם היא בעמק אראן, פונים בכיכר אל תוך העמק ומטפסים משם בדרך צרה וגרועה עשרים דקות עד לחניון שבדיוק באמצע שום מקום - Banhs de Tortes. לא מזמן היו כאן שטפונות עצומים שהחריבו ופירקו את רוב הדרכים אז הדרך אף גרועה מהמצופה, אבל היא עבירה בהחלט לרכב שכור!
משם עלינו במונית רבע שעה במעלה הדרך (23 יורו לכולנו), ומשם התחלנו לטפס אל הקולומרס, מצויידים היטב במשקל כבד למדי (יחסית) כי על הגב סחבנו אוכל ליומיים, עזרי שינה (בביקתה מקבלים מזרן ושמיכת סקאבייס, לא כלי מיטה) , ביגוד חם ומצב רוח טוב. עלייה תלולה אך לא ארוכה של 45 דקות.

בקתת הקולומרס - שווה, לא?

הבקתה שוכנת על שפת אגם, שם השארנו את התיקים הכבדים ויצאנו למסלול הקולומרס הקצר בתרמילים קלים ובלבבות מלאי עיזוז. המסלול נקרא "הקצר" כי הוא לוקח רק שעתיים. העניין הוא שהערכות הזמנים הן להליכה רצופה ואילו אנו, פדלעות בני פלדעות, הולכים וגם נחים, צועדים וגם לועסים (ומסלולי הרים פותחים את התיאבון טוב יותר מכל מאזטים) וכך מסלול של שעתיים לוקח שלוש-ארבע שעות של הליכה ניחוחה ומנוחות קפה וצילומים ככל שהנפש חפצה.

בדרך לקולומרס

המסלול של הקולומרס הוא פשוט אחד השווים, היפים, המדהימים והנהדרים שעשינו.
אתם יכולים לראות אותו אונליין כאן.
מומלץ!
בכל מקום אגם נסתר נוסף, וכיף גדול בלבבות. המסלול לא קל אבל אינו קשה במיוחד - הוא בעיקר היה יותר מאתגר כי הוא היה אחרי ההעלייה הרצחנית עד אליו. מכל מקום, חזרנו לבקתה בשש אחר הצהרים, בדיוק בזמן כדי להתארגן, לחלוץ נעליים, לשתות מים, לשחק "רביעיות" של פרחי ארץ ישראל (ענבר ניצח שוב!), ולהיות מוכנים לארוחת הערב המוגשת בשעה 19:00 בדיוק נמרץ (הזמנו אוכל צמחוני ואנו בהחלט מקווים שזה גם מה שקיבלנו).

 אבל אחרי היום המתיש וארוחת הערב הנחמדה, הלילה היה סיוטי למדי.
הבקתה, זו יש לדעת, אינה כה רומנטית אלא פונקציונאלית וקשוחה, ובה מקלחות עם מי קרחונים בלבד, שלושה תאי שירותים לשישים אורחים, רובם טיילים מנוסים ושזופי עור, המזוהים במקלות ההליכה המקצועיים שלהם, בתיקי הענק ובפטישי הקרח (לגמרי, אפילו שקיץ. תהינו אם הם סוחבים את הפטישים רק בשביל הסטייל והקטע). בקיצורו של עניין, קיבלנו דרגש שינה לחמישתנו בקומה השנייה. לפחות לא נאלצנו לחלוק את המזרן עם עוד טיילים...

הוכחת לילה טוב: היינו שם (מהחלון חלקנו ניבטים)

בבקתה הולכים לישון מוקדם כי אין מה לעשות חוץ מזה, וגם כי בבוקר אין פינוקים בהרים ובשעה 8 כבר סוגרים את הצ'ק אאוט ומנקים אותך - אם התעוררת ואם לאו. אז כדאי מאוד כבר לפנות קודם את הדרגש.
רק שבמהלך הלילה התחוור לנו שאיש מאיתנו לא באמת נרדם. איש איש וסיבותיו הוא.

דרגש האימים

 הבוקר הפתיע במזג אויר נעים ורך, ואנו, שכבר שבענו עליות, ירדנו לחניה במסלול הארוך והיפה המתפתל בין עצי ענק וקיווינו שאף דוב לא יגיח מאחורי אחד העצים. לא הגיח.

קשה לקום בבוקר

קו קו אה אה

הכל פורח ושמח

הגענו לרכב ב 11:00 בבוקר והחלטנו, לכבוד יום הולדתו התשיעי של ענבר שחל היום, לפנק אותו ואותנו ב.... ראפטינג!
קראנו עוד קודם המלצות וגילינו שחברת La Rafting ששוכנת במרכז Sort נחשבת למובילה ולמומלצת ביותר. אמרנו: "יאללה, חיים פעם אחת", ונסענו במיוחד עד סורט כדי להרטב, לצחוק, לפחוד ולשמוח בשיט נהרות.
הגענו, הצטיידנו בביגוד, הצטלמנו, ויצאנו לדרך!

מוכנים וששים אלי אקשן

ראשית נספר את השורה התחתונה: היה באמת, אבל באמת, מעולה.
שחייה בנהר הקפוא,
קפיצות מטורפות מההר (ענבר הפתיע באומץ חריג),
טלטולים וצרחות משמחה ומאימה,
בסוף העסק כולו לקח מקצה לקצה שלוש שעות וחצי שמתוכן שעתיים וקצת נטו בתוך המים, שזה הרבה זמן ובעיקר הרבה מאוד כיף.

איתמר בקפיצת מטורפת למדי

רצינים

אחינועם וענבר קופצים ואוחזים ידיים

והנה הם אחרי שנתחו במים

הנה בא עוד גל גדול, זהירות רק לא ליפול

בדרך חזרה מהרפטינג, סמני העייפות כבר ניכרים.

הגענו לשבת רצוצים ומחייכים, רטובים ומאושרים
שבת שלום בדיעבד.
מחר ממשיכים לצרפת. לצד השני של ההר.