יומחלה

יום רביעי

ככה נראה ילד חולה במקום בריא

בליל שלישי התעוררנו למשמע קולות נפץ ורעמים. אנו ישנים בעיירה העליזה והתוססת Sallent De Gallego (באמת, לעומת רוב העיירות שראינו עד כה שהיו ישנוניות להפליא, זאת דווקא מלאה ושוקקת וחמודה).
אחרי רגע בהלה הסתברו לנו שני דברים: הראשון, שהחזאים בסוף צדקו וסופה נוראה השתוללה בחוץ, מטיחה ארצה כדורי ברד עצומים וגשם זלעפות אמיתי, כזה שלא רואים כל יום.
השני: שבתיאום מושלם עם הסערה, שני ילדים מתוך שלושה קמו בלילה והקיאו את נשמתם לכל עבר. וירוס. שניהם היו סמרטוטים מחוסרי אנרגיה וכך את יום רביעי העברנו בבטלה רבה והם בביקורים תכופים בחדרי השירותים.
בצהרים החלטנו שחייבים קצת להתאוורר ולמרות החולשה הכללית נסענו רבע שעה לאגם נהדר וקטן, שעל שפתו עומד בית הבראה עתיק למד - Baños de Panticosa - ושם פיקנקנו לנו ארוחת צהרים אותה בעיקר אני אכלתי. כל השאר רק הביטו על הנוף ואחזו בבטנם בתחושת קבס.
ככה זה  - אם חולים, לא רעבים.
נקודת האור היחידה בסיפור הזה של המחלה הפתאומית היתה שזה לא תפס אותנו אמצע טיול ושאנו שוהים בדירה מקסימה ומאובזרת היטב (ואינטרנט שפועל כמו שצריך, דבר שאינו טריוואלי כאן. כולם מבטיחים אינטרנט אבל בפועל לכל אחד תירוצים אחרים למה זה מגמגם וזה צולע)
אחרי אוורור הצהרים בהרים חזרנו לדירה כדי לנוח שלאפשטונדה מבריאה ולאחריה שוב לאכול (שוב רק אני) ואז לראות יחד כל המשפחה את "בחזרה לעתיד".
גם לנוח זה כדאי.
לילה טוב.

קבוצת חולים בתהליכי הבראה

כן, גם כאן יש מפל (ואפילו לא צריך ללכת אליו ברגל)

אנחנו בדירת גג, ואפילו מהחלון שיש בגג, עוד אפשר לראות הר שיותר גבוה. כמה גבוה כאן הנוף לעזאזל?