אחרי שבת מנוחה בעיירה המנומנמת Garos שעמק אראן בבוקר ראשון חצינו את הגבול מערבה, אל תוך צרפת.
שם עלינו במעברי ההרים המפורסמים ומיד הרגשנו את ההבדל שבין צרפת לספרד. בעיירת הגבול הראשונה שנתקלנו בה בצד הצרפתי היה שוק פשפשים מקומי, מוזיקה ואוירה שמחה. אח פריז.
על הדרך ראינו את השלט שמכוון ל Lac d'oo ומכיוון שאנשי הרפתקאות אנו ומכיוון ששמענו שהמקום יפה, ומכיוון שבספר מדריך הטיולים שלנו אמר שמדובר באגם קסום אליו הולכים שעה קלה, החלטנו להעמיס את התיקים בארוחת הצהרים וללכת הליכה קלילה לאגם.
בדיעבד התברר כי מדובר בכמעט שעתיים של עלייה חדה ומפותלת בין עצים וברושים. שום הליכה קלה ושום שעה קלה, אלא הליכה ארוכה משך שעה ארוכה. מאוד.
מראש ההר אכן מראות יפים ביותר. מדובר באגם בראש ההר (או קרוב לכך) אליו מתגלגל מפל עצום ורוח קרירה מרחפת על פני המים. לא שכחנו ואת ארוחת הצהרים אכלנו על שפת האגם (טוב, ממש על השפה אי אפשר, אבל מספיק קרוב כדי להריח מים).
משם המשכנו בדרכנו דרך מעברי ההרים ואתגרי האופניים של הטור דה פראנס - Col d' Aspin ו Col d' Turmalet,
עד שהגענו סוף סוף לשנת לילה ב Lourdes, עיר שמפורסמת רק בקרב הנוצרים הקתולים כמקום שעוזר לריפוי מחלות וניסים מניסים שונים. האמת שגם אצלנו: הלכנו לישון עם שש בירות במקרר והתעוררנו שיש רק שתיים. נס!
בלורדס ישנו בדירה קטנה מדי במלון קטן מדי אבל היה זה רק ללילה אחד, אז לא נורא.
למחרת רצינו (באמת שרצינו) להשכים קום, אבל המרכולים נפתחים כאן בצרפת רק ב 08:30, וגם אז, בעצלתיים צרפתיים. בקיצור, אחרי הרבה אוי ווי, הגענו בשעה טובה לעיירה Givarani שנוסדה רק בשביל המכתש שסביבה - מכתש גיוורני. אחד מהאתרים היותר מפורסמים והיותר מתויירים של הפירנאים הצרפתיים.
מה נאמר ומה נדבר, מדובר על מסלול "הלוך חזור" בן שעתיים עד למפל הגדול (לפחות שעתיים, לכל כוון, ההלוך בעיקר בעלייה) וכל אנשי צרפת, זקנים, נשים וטף החליטו לעשות אותו בדיוק היום. המונים. תחושה של מצעד יום העצמאות רק בלי החלק של מטס חיל האוויר (למרות שהיה באיזשהו שלב גם מטס של מסוקים מקומיים).
המוני, כן. יפה, גם כן.
יפה מאוד אפילו.
מכתש גיוורני הוא משהו.
משו משו כמו שאומרות הפולניות.
רק מה, משום מה את המסלול אפשר לעשות גם על חמורים או על סוסים. בעיקר ילדים. מה שנותן לכל המסלול ניחוח אופייני של חרא של סוסים. סליחה.פלא טבע או לא פלא טבע אבל אם במקום להריח את הפריחה (יש עכשיו מלא אירוסים סגולים כאן) אנחנו מריחים את האחוריים של החמור שמלפנים, זה בהחלט מוריד מערך המקום בעיני!
חונים בעיירה (בחודשיים של הקיץ גובים כאן 4 יורו על החנייה. נו מילא). עיירה שהוקמה ושרדה רק כדי לשרת את המכתש הצמוד לה. אחרת אין עוד סיבה להגיע - הכביש פשוט נגמר שם.
גם המסלול כאן מזכיר את זה מאגם הזהב של אתמול - טיפוס של שעה עד לביקתה (שבמקרה הזה קוראים לה מלון גיוורני ולא סתם ביקתה) ואחר כך עוד שעה, מאומצת יותר, עד למרגלות המפל עצמו, שכן אם היית באיזור ולא הרגשת את רסס המים על פרצופך - כאילו לא היית.
בדרך חזרה ענבר שכנע אותנו לטפס עוד טיפוס קטן לסיום סיומת ולהגיע למשטח שלג ענק שרבץ עוד על אחד המדרונות. היה שווה.
כשירדנו חזרה פגשנו בעיירה קבוצת קשישים התוקעים בקרן הרים אלפינית והיו בדרכם להופעה עם כל התלבושות והקרנות העצומות. מוזר.
משם המשכנו עוד שעתיים נסיעה חזרה אל הצד הספרדי - אל עיירה קטנה שסמוכה לחלק הצפוני של הפארק אורדסה. העניין הוא שלרוע המזל בדיוק שהתחלנו לנסוע בדרכי ההרים המפותלות כדי לחצות את הפירנאים (עניין של שעתיים נסיעה מהמכתש), התיישב ערפל נבזי על ההרים והפך את הנסיעה לקשה ומאתגרת יותר. ערפל כבד של ממש.
כאילו לעשות את העניין מעט יותר סוריאליסטי פתאום הגיחו לנו לכביש גם פרות! ולא, הן לא הדליקו אורות ערפל או פנסים. סתם לעסו בנחת וקיוו שלא נוריד להן את ה...
אחרי שעתיים של נהיגה מיוזעת דרך הערפל הגענו למעבר הגבול והנה בדיוק שם דרך פלא נעלם הערפל ומראות יפים ואחרונים של אור שקיעה הגיחו. מיד עצרנו לצלם.
הגענו לדירה מקסימה מקסימה ויפה יפה בצד הספרדי ומחר (שזה בעצם הבוקר) יוצאים לtorla ולפארק Ordesa
אולה.
 |
| מהחלון ב Garos בערב שבת בין השמשות |
על הדרך ראינו את השלט שמכוון ל Lac d'oo ומכיוון שאנשי הרפתקאות אנו ומכיוון ששמענו שהמקום יפה, ומכיוון שבספר מדריך הטיולים שלנו אמר שמדובר באגם קסום אליו הולכים שעה קלה, החלטנו להעמיס את התיקים בארוחת הצהרים וללכת הליכה קלילה לאגם.
בדיעבד התברר כי מדובר בכמעט שעתיים של עלייה חדה ומפותלת בין עצים וברושים. שום הליכה קלה ושום שעה קלה, אלא הליכה ארוכה משך שעה ארוכה. מאוד.
 |
| ב Lac d'oo |
 |
| אגם הזהב |
מראש ההר אכן מראות יפים ביותר. מדובר באגם בראש ההר (או קרוב לכך) אליו מתגלגל מפל עצום ורוח קרירה מרחפת על פני המים. לא שכחנו ואת ארוחת הצהרים אכלנו על שפת האגם (טוב, ממש על השפה אי אפשר, אבל מספיק קרוב כדי להריח מים).
משם המשכנו בדרכנו דרך מעברי ההרים ואתגרי האופניים של הטור דה פראנס - Col d' Aspin ו Col d' Turmalet,
עד שהגענו סוף סוף לשנת לילה ב Lourdes, עיר שמפורסמת רק בקרב הנוצרים הקתולים כמקום שעוזר לריפוי מחלות וניסים מניסים שונים. האמת שגם אצלנו: הלכנו לישון עם שש בירות במקרר והתעוררנו שיש רק שתיים. נס!
בלורדס ישנו בדירה קטנה מדי במלון קטן מדי אבל היה זה רק ללילה אחד, אז לא נורא.
למחרת רצינו (באמת שרצינו) להשכים קום, אבל המרכולים נפתחים כאן בצרפת רק ב 08:30, וגם אז, בעצלתיים צרפתיים. בקיצור, אחרי הרבה אוי ווי, הגענו בשעה טובה לעיירה Givarani שנוסדה רק בשביל המכתש שסביבה - מכתש גיוורני. אחד מהאתרים היותר מפורסמים והיותר מתויירים של הפירנאים הצרפתיים.
מה נאמר ומה נדבר, מדובר על מסלול "הלוך חזור" בן שעתיים עד למפל הגדול (לפחות שעתיים, לכל כוון, ההלוך בעיקר בעלייה) וכל אנשי צרפת, זקנים, נשים וטף החליטו לעשות אותו בדיוק היום. המונים. תחושה של מצעד יום העצמאות רק בלי החלק של מטס חיל האוויר (למרות שהיה באיזשהו שלב גם מטס של מסוקים מקומיים).
יפה מאוד אפילו.
מכתש גיוורני הוא משהו.
משו משו כמו שאומרות הפולניות.
רק מה, משום מה את המסלול אפשר לעשות גם על חמורים או על סוסים. בעיקר ילדים. מה שנותן לכל המסלול ניחוח אופייני של חרא של סוסים. סליחה.פלא טבע או לא פלא טבע אבל אם במקום להריח את הפריחה (יש עכשיו מלא אירוסים סגולים כאן) אנחנו מריחים את האחוריים של החמור שמלפנים, זה בהחלט מוריד מערך המקום בעיני!
חונים בעיירה (בחודשיים של הקיץ גובים כאן 4 יורו על החנייה. נו מילא). עיירה שהוקמה ושרדה רק כדי לשרת את המכתש הצמוד לה. אחרת אין עוד סיבה להגיע - הכביש פשוט נגמר שם.
גם המסלול כאן מזכיר את זה מאגם הזהב של אתמול - טיפוס של שעה עד לביקתה (שבמקרה הזה קוראים לה מלון גיוורני ולא סתם ביקתה) ואחר כך עוד שעה, מאומצת יותר, עד למרגלות המפל עצמו, שכן אם היית באיזור ולא הרגשת את רסס המים על פרצופך - כאילו לא היית.
בדרך חזרה ענבר שכנע אותנו לטפס עוד טיפוס קטן לסיום סיומת ולהגיע למשטח שלג ענק שרבץ עוד על אחד המדרונות. היה שווה.
כשירדנו חזרה פגשנו בעיירה קבוצת קשישים התוקעים בקרן הרים אלפינית והיו בדרכם להופעה עם כל התלבושות והקרנות העצומות. מוזר.
 |
| התזהו, ילדים, היכן מסתתרת הקרן? |
משם המשכנו עוד שעתיים נסיעה חזרה אל הצד הספרדי - אל עיירה קטנה שסמוכה לחלק הצפוני של הפארק אורדסה. העניין הוא שלרוע המזל בדיוק שהתחלנו לנסוע בדרכי ההרים המפותלות כדי לחצות את הפירנאים (עניין של שעתיים נסיעה מהמכתש), התיישב ערפל נבזי על ההרים והפך את הנסיעה לקשה ומאתגרת יותר. ערפל כבד של ממש.
כאילו לעשות את העניין מעט יותר סוריאליסטי פתאום הגיחו לנו לכביש גם פרות! ולא, הן לא הדליקו אורות ערפל או פנסים. סתם לעסו בנחת וקיוו שלא נוריד להן את ה...
אחרי שעתיים של נהיגה מיוזעת דרך הערפל הגענו למעבר הגבול והנה בדיוק שם דרך פלא נעלם הערפל ומראות יפים ואחרונים של אור שקיעה הגיחו. מיד עצרנו לצלם.
הגענו לדירה מקסימה מקסימה ויפה יפה בצד הספרדי ומחר (שזה בעצם הבוקר) יוצאים לtorla ולפארק Ordesa
אולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה